החלטה בתיק בש"א 3638/05

1.      העמותה הגישה בקשה להגדיל את מסגרת התקציב לעונת המשחקים 2002/0. במסגרת זו נדרשה העמותה ע"י הרשות לבקרת תקציבים (להלן -"הרשות") להמציא בטוחה חיצונית בגובה 180,000 ש"ח.

הבטוחה שהומצאה היה שיק של יוסף בן- עמי (להלן-"הערב"), בסכום הנ"ל, מועד פירעון 30.6.03, בצירוף כתב הוראות המופנה ליאיר רבינוביץ, יו"ר הרשות לבקרת תקציבים כדלקמן: "הריני מורה לך בהוראה בלתי חוזרת, שאינה ניתנת לביטול מאחר ושזכויות צד שלישי קשורות בה, לפרוע את ההמחאה ...אלא אם תוכיח קבוצת ביתר  באר-שבע לשביעות רצונך כי סיימה את עונת המשחקים 2002/03 ללא גרעון תפעולי וכי הקטינה ב-10% את חובותיה..." בתום עונת המשחקים של השנה הרלוונטית ומשהעמותה לא הוכיחה כי מלאה אחר כתב ההוראות הוגש השיק, לאחר שחולל, לביצוע בלשכת ההוצל"פ בת"א, עוד בשנת 2003, טרם הגשת הבקשה לפירוק. לאחר שהוגשה התנגדות והתנהלו הליכים משפטיים, הגיעו הצדדים להסדר, לו ניתן תוקף של פס"ד, במסגרתו שילם הערב סך של 110,000 ש"ח לרשות. מכאן הבקשה שבפני להורות לרשות להעביר למפרק העמותה, רו"ח  משה גלבלום, את  הכספים שגבתה במסגרת הבטוחה.

עמדת המפרק

2.       הבקשה לפירוק  העמותה הוגשה ביום 18.1.04 וצו לפירוקה ניתן ביום 15.7.04. רו"ח משה גלבלום מונה למפרק העמותה ביום 13.1.05 והגיש בקשה תמציתית, ללא נימוקים של ממש,  להורות על העברת הכספים לקופת הפירוק. בהמשך הרחיב המפרק את טיעוניו וטען כי כל הכספים, לרבות הבטוחות הם חלק מתקציב העמותה. הבטוחה - אשר ניתנה לפי סעיף 14 לתקנון בקרת תקציבים (להלן- "התקנון") - מכוחה מימשה הרשות את הכספים המצויים בידה - נועדה להבטיח את כלל התשלומים של העמותה ויש להחיל על כספים אלה, השייכים לעמותה, את דיני הפירוק ודיני הקדימה הקוגנטיביים לטובת כלל הנושים, ולשמור על השוויון ביניהם, כפי שנקבע בבש"א (תל-אביב-יפו) 4031/03 - מועדון כדורגל הכח מכבי רמת-גן נ' חברת בלפור תק-מח 2003(2), 1872.

הן הרשות והן התקנון כפופים לדיני הפירוק. בנסיבות אלה תקנון הרשות נסוג מפני דיני הפירוק כמו גם תפקידו של יו"ר הרשות, הנסוג מפני תפקידו של המפרק - הגובר עליו. משכך הסמכות לקבוע מי זכאי לכספים אלה היא המפרק ויש להעמיד לרשותו את כל המקורות הכספיים. מתן אפשרות ליו"ר הרשות לשלם כספים כראות עיניו תיצור העדפת נושים שאף יועדפו בנסיבות מסוימות על הנושה המובטח. מצב זה יוצר חשש כי תהא חוסר יעילות בהעברת הכספים לנושים, חוסר תיאום, פגיעה בכללי השוויון וחשש להעדפת נושים, וזאת בניגוד לגישה הכלכלית המנחה את המפרק למקסם את התועלת לנושים.

• עמדת הרשות לבקרת תקציבים

3.       השיק שניתן כבטוחה אינו נכס של העמותה. הוא שיק אישי, שניתן לפקודת יו"ר הרשות יאיר רבינוביץ, רו"ח, על מנת שיעשה בו שימוש בהתאם לסמכויותיו על פי סעיף 14(ב) לתקנון, כך שמדובר בבטוחה חיצונית לעמותה ואין הדבר עומד בסתירה לדיני הפירוק, משכספים אלה מלכתחילה לא היו כספי העמותה ונועדו כבטוחה לנושים ספציפיים. הכספים המוחזקים בידי הרשות אינם חלק ממסת נכסי הפירוק, משכך, הרשות אינה כפופה לדיני הפירוק וקיימת ליו"ר הרשות הזכות לחלק את הכספים בעצמו בכפוף להוראות התקנון.

• עמדת הכונ"ר ורשם העמותות

4.       הבטוחה נועדה לתשלום חובות העמותה בהתאם להוראות התקנון ולא לכלל חובות העמותה. הרשות פעלה כנאמן לטובת נושים ספציפיים והכספים שגבתה אינם נכס של העמותה אלא של הנושים שזכויותיהם הובטחו במסגרת התקנון. הסכום שנגבה ע"י הרשות אינו חלק ממסת הנכסים של העמותה ולא היו כאלה .

• דיון

5.       השאלה לדיון היא האם הבטוחה שניתנה לרשות, ומומשה על ידה  - היא נכס של העמותה. אם התשובה לשאלה זו חיובית יש להיעתר לבקשה ולהורות על העברת הכספים שגבתה הרשות למפרק.

• לטעמי אין מחלוקת והרשות אף לא טוענת אחרת, שהתקנון נסוג מפני דיני הפירוק וכל שיכריע בתיק היא השאלה האם הכספים הינם כספי העמותה.
• השיק ניתן לפקודת הרשות. אלמלא נקטה הרשות בהליכי גבייה לא יכלה העמותה לגבות כספים אלה. היא לא יכלה לפנות לערב ולדרוש את תשלום סכום הערבות משהעמותה אינה בעל דין כלפיו ואין לה כל יריבות עימו. מלכתחילה הערבות לא נועדה לפעילותה השוטפת של העמותה. גם אלמלא פורקה העמותה היא לא יכלה לדרוש מהערב שיפרע כלפיה, או לדרוש מהרשות שתעביר אליה את הבטוחה. כן יכלה לדרוש מהרשות את התקציבים להם היא זכאית ממנה. הבטוחה לא ניתנה בחלל, היא לא נועדה עבור העמותה ולצרכיה, היא ניתנה בצירוף הוראות מתי הרשות יכולה להפעיל אותה. הרשות יכלה לממש הבטוחה גם במצב בו העמותה ממשיכה בפעילותה מבלי שלעמותה כל זכות בכספים אלה או דיבר כלשהו מה יעשה בכספים אלה. המפרק נכנס בנעלי העמותה ואין לו יותר זכויות מאלה של העמותה. למפרק סמכויות לכנוס את כל נכסי העמותה אך אין הוא רשאי לכנוס נכסים שאינם שלה.

6.       5ס' 14 לתקנון הינו רחב  ביותר ועל פיו, הבטוחות נועדו להבטיח את שכר השחקנים ואת הוצאותיה האחרות של הקבוצה, ולו הכספים היו כספי העמותה אכן היו הם מועברים לקופת הפירוק. 

התקנון מחייב את  העמותה וחבריה, אולם מקום בו קובע הדין המהותי אחרת, יאלץ התקנון לסגת. כך, דיני הפירוק החלים על העמותה, יקדמו בעדיפותם, במקרה של התנגשות על כללי התקנון. ההתנגשות קיימת רק מקום בו ניתן להוכיח כי הכספים הינם חלק ממצבת הנכסים של העמותה ולא כך הדבר בפני.

שאלה דומה נדונה בבש"א 2426/05 (פש"ר 2160/04) החברה הגיאוגרפית נ' הקרן להבטחת כספי לקוחות החברים בהתאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל בע"מ

כאן הבקשה היתה לחייב את הקרן  להעביר הכספים לקופת הפירוק  כאשר  הקרן, הוקמה עפ"י חוק שירותי תיירות התשל"ו-1976, ומטרתה שיפוי לקוחות כאשר סוכנות הנסיעות אינה עומדת בהתחיבויותיה  מפאת חדלות פירעון.

כב' השופטת אלשייך קבעה "כספי הקרן, אינם חלק ממסת נכסי הפירוק. עסקינן בכספים המוחזקים בידי צד שלישי, סולבנטי, המיועדים להבטחת כספי לקוחות שלא קיבלו שירות. משכך, אותו גוף אינו כפוף לדיני הפירוק וקיימת בידיו הפררוגטיבה לחלק את כספיו בעצמו, בכפוף כמובן לתקנון שלו.."

בדומה, גם הרשות, כמו הקרן, הינה גוף בלתי תלוי אשר מחזיק בכספים כנאמן עבור אותם נהנים ספציפיים. כספי המימוש אינם נכס של העמותה, אלא הועברו לרשות ע"י צד ג', בלתי תלוי, כבטוחה חיצונית, אינם נכסי העמותה, ובשום שלב לא היו שייכים לה, גם לא טרם הפירוק.